לאורך 40 שנה לא באמת התעניינתי במה מניע אותי
ומה חשוב לי בחיים. הסחרור של החיים והיכולת שלהם לשאוב אותך פנימה בלי שאת בעצם
מנהלת אותם אלא הם יותר מנהלים אותך וכו’: להישאר בעבודה שלא מעניינת אותך, להתעצל
בכל הנוגע לחינוך ילדים, לעשות דברים כי צריך ולא כי את רוצה. רק בשנה האחרונה (בטח
היה לי איזה משבר גיל 40) התחלתי להתעניין במה חשוב לי. מה מקים אותי מהמיטה
מידי יום, אם זה לעבודה ואם זה לטיפול בילדים או לכל דבר אחר. לכן, לאחר חפירה
ממושכת, היום אני יודעת למנות דברים שמשמחים אותי ונותנים לי כוח:

איך, מה ולמה. העקרונות המנחים שלי לחיים:

1. קהילה – רוב החיים הצעירים שלי גרנו בצורה של קהילה משפחתית. שנים לאחר מכן אחרי שיצאתי מהבית ללימודים ובכל פעם מחדש באופן לא מודע בחרתי לחיות בצורה של קהילה: בסיס רחוק או סגור יחסית כדי לחוות קהילה, מעונות בתואר ראשון, מגורים עם בעלי במעין קהילה משפחתית בהרצליה. ההרגשה של עזרה הדדית, תמיכה, שיתוף, תמיד קסמה לי ולכן תמיד בחרתי בדרך הזו בידיעה או לא.
2. עזרה לאחר – אנחנו לא מרוויחים הרבה. אני מחשיבה את עצמנו ממוצעים לשוק העבודה. יחד עם זאת אני רואה את עצמי לבעלת מזל. נכון שעבדתי והשקעתי להגיע למצבי הבינוני. אבל, גם ממצב הזה אני מנסה לא להתעלם מאנשים ובעלי חיים שהחיים שלהם לא היו חלקים בלשון המעטה. בעלי גדל עם ערכים של נתינה ואני גדלתי עם סיפורי שואה ומלחמת העלם ה 2. רוב האנשים מחכים כשיהיה להם בשביל לעזור לאחר. אני מאמינה שצריך להכניס נתינה ועזרה ללב ולחיים. במילים של טוני רובינס: אם כשיש לך 100 שקלים אתה לא מסוגל לתת 10 ₪ לאחר, גם כשיהיה לך 10 מיליון $ לא תוכל לתרום 1 מיליון.
3. למידה – אני מאוד אוהבת ללמוד ולחקור נושאים שונים. יותר מזה אני מאוד אוהבת להעביר את הידע שלי הלאה. ללמד אחרים.
4. לחלום – אני מאוד אוהבת לחלום בהקיץ. אני אוהבת לדמיין את האנשים, ארכיטקטורה, צבעים, ריחות, סביבה של הספרים שאני קוראת. אני אוהבת לחלום על העתיד של מה שעומד לקרות, אני אוהבת לחלום על חוויות עתידיות שאני מתכננת לעבור. אני חולמת וחולמת בגדול. התחלתי לעודד את החוויה הזו אחרי שהסתכלתי על עצמי מבחוץ ושאלתי שאלה פשוטה: האם זהו זה? האם אלו החיים שאני אמורה לחיות? האם אני אמורה להסתפק בעבודה בינונית? בקיפולי כביסות בערב/ בישולים / ניקיונות + סדרה בטלוויזיה ולישון? ואיך אני קמה למחרת לעוד יום של שגרה שלרוב משעממת ומעיקה? כי אני חייבת? כי אין ברירה אלא להתחיל הכל מהתחלה? אז אני מעודדת את עצמי לחלום ולדמיין. להתנתק ולעבור לעולם על גבול הפנטזיה. כי מפה אני יכולה רק לגדול. אני מאמינה שמה שאני יכולה לדמיין אני יכולה גם לבנות לקראתו. לקראת המימוש שלו. אלו יכולים להיות דברים קטנים כמו: לדמיין משחקי קופסא באוהל עם הילדים, סופ”ש של שקט בטבע. לדמיין את העיצוב החדש של חדר השינה שלי ואת ההרגשה שתהיה לי כל פעם שאכנס אליו ומפה להתחיל לתכנן מה צריך כדי לממש את הרעיון. לדמיין את עצמי ברחובות פאריז ומפה להתחיל לתכנן את הנסיעה. אני מרגישה שהחלומות שלי דוחפים אותי הלאה אל החוויות העוצמתיות של החיים וזה מה שנותן לי את הכוח וההתרגשות לקום כל בוקר ולהתחיל מהתחלה.
5. לחוות – לפני מספר שנים ראיתי תכנית דוקו על אנשים שהחליטו לעבור לשוויץ ולקבל זריקה שתסיים את חייהם, כל אחד וסיבותיו. כולם ללא יוצא מן הכלל אמרו שמה שנשאר בסוף של החיים זה לא הכסף, העבודה שאנחנו משקיעים בה לא מעט, הנכסים שצוברים. שום דבר מזה לא משנה בסופה של הדרך, אלו החוויות שנשארות אתנו. החוויות עם המשפחה, הילדים, החברים או אפילו לבד שצברנו לאורך החיים. אלו הדברים שבונים אותנו. מחזקים אותנו. אלו הזיכרונות של החיים, של הבילויים והשמחות. לכן, אני מוודא שאנחנו נצא למספיק טיולים, לחוויות כמשפחה. דברים אלו מאחדים אותנו ויוצרים תוכן משמעותי לתוך מערכות היחסית בינינו.

איך כל זה מתחבר למה שאני רוצה להקים פה:

אני רוצה ליצור קהילה לימודית שבה אוכל לשתף אתכם בנושאים בתחום עיצוב פנים ולעזור לאנשים להגשים את חלום הבית, בתנאים ובזמן שלהם.
המטרה שלי לעזור לאנשים המבקשים לקבל הכוונה בנוגע לעיצוב ביתם. בין אם זה בתחום עיצוב פנים או ניהול התקציב ועבודה מול קבלנים. לעתים בלי הצורך להעסיק מעצבת לאורך כל הפרויקט.

אנשים הרוצים לעבור את החוויה של עיצוב בית בעצמם וחולמים על הסיבובים בשווקים, חנויות רהיטים גלריות אך מבקשים מעט הכוונה ומידע בכדי לא לחזור הביתה עם הריהוט למצוא שהוא לא מתאים בגודל, בצבע, לא מתחבר עם מה שיש כבר בבית וצריך עכשיו להתעסק בהחזרות. פה זה המקום. אני רוצה לעודד אנשים לחלום את הבית החדש, לפנטז את חווית הכניסה לחדר המעוצב מחדש, להרג יש את עוצמת ההתרגשות ולהתקדם לעבר החלום בצעדים בטוחים.